אחדות החיים-חלקים משלמות אחת

יום יפה היום, אחרי ימים ארוכים של גשמי ברכה יצאה השמש, מחממת, מערסלת בקרניה את הפרחים, חתולי הרחוב, הציפורים, הכבסים התלויים על החבל, את הילדים והתינוקות, הזקנים שיושבים על הספסל. קרניה מיטיבות לכולם, מחברות את כולם. השמש היא אמנם שורש מחייתנו, כי אלמלא היא לא ניתן היה לצמחים להפוך גז לסוכר, לא ניתן היה להאכיל את החי ולא ניתן היה להאכיל את האדם. אחדות מופלאה, קשרי גומלין בסיסיים מאחורי כל התופעות. והאדם, שמביט בכל אלו מנסה לרדת לחקר, להבין.

 כל חוכמות העולם שנוצרו מבקשות להבין את הפשר הזה, בירידה לנבכי החומר, בעליה לכוחות המנהלים את המציאות. וכך, ככל שיורדות החכמות "מטה" הן מגלות שכל החומרים בנויים מאותן אבני יסוד, וככל שעולות "מעלה" מגלות שכוחות זהים שולטים במציאות. ואם יש הפרש ושוני בין הכוחות, כפי שמובנים לנו כעת, הרי שהמדענים  בחיפוש אחר התיאוריה המאוחדת, גילוי הכוח האחד המסביר ומשלב בתוכו את כלל התופעות. היטיב לתאר את הדברים פיטר ראסל, בספרו "המוח הגלובלי": "מכלול החומר החי כולו של כדור הארץ, מהוירוסים ועד הלווייתנים, מהאצות הזעירות ועד לעצי האלון, בתוספת האוויר, האוקיינוסים והיבשות, כולם נראים כחלקים של מערכת ענקית המסוגלת לווסת את הטמפרטורה ואת ההרכב של האוויר, הים והאדמה, ובכך להבטיח את ההישרדות של החיים."

חז"ל אמרו "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו, ומכה אותו, ואומר לו גדל". האחדות המופלאה הזו לא פסחה גם עלינו. אם ניתן בה את הדעת והרגש, נכיר עד כמה אף אנחנו שלובים בה, ועד כמה "חצי השקל" שלנו  להבטיח את קיומה יבטיח  גם את קיומנו. בראיה כזו האחדות איננה רק ציווי מוסרי, אלא תוצר של עיקרון מקיף, עיקרון אחדות החיים – שעל פיו הטבע המפעיל את כל התופעות, כולל בני האדם. העיקרון הזה הינו כוח חיים אחד, מקור חיים אחד, אותו שורש מחיה, שומר, דוחף, שאומר לנו "גדל",  שמשתקף אלינו מאינספור הצורות הקיימות בו.