על פי הדיווחים, יותר נשים מוצאות עצמן בבית בעקבות משבר הקורונה . הדבר מעורר דיון לגבי הגדרה מחודשת של נשים בבית ובחברה. אנחנו יודעים שלמרות שהתנועה הפמיניסטית זעקה שוויון לנשים, השוויון הזה לא קיים. מנגד, הקורונה החזירה נשים לבתים. כנראה שאנחנו צריכים להסיק מכך שהטבע לא מוביל לשוויון. נהפוך הוא, הוא מוביל נשים להיות נשים וגברים להיות גברים וביחד להיות בהשלמה הדדית.
אנחנו רואים שנשים שהגיעו לדרגות מנהיגות מדינית גבוהה עושות מאמץ לפעול כגברים. זאת במקום להביא לידי ביטוי את התכונות המיוחדות שניתנו להן מעצם היותן הרות, מולידות, מגדלות ילדים. מעצם היותן המכוונות בבית, המפשרות בין הניצים, המחנכות. כשהן מגיעות לדרגות הנהגה גבוהות הן לא פועלות בנושאים שהן מומחיות בהם מעצם היותן אמהות, רעיות או בעלות הבית כמו חינוך, ילדים, חברה. הן לא דורשות מהגברים שאיתם בפוליטיקה להתנהג כאבות אוהבים, הן לא מנסות לפשר בין הגברים כפי שהן עושות בין הילדים בבית. הן מנסות להיות יותר "גבר" מהגברים. חזקות, לוחמניות, דורסניות ומכאן כישלון הפמיניזם. יתכן שאם היה מנותב לשוויון בו כל אחד מביא לידי ביטוי את האיכויות המיוחדות שלו, הפמניזם היה מצליח.
בתקופת הקורונה ראינו מנהיגות בודדות שהצליחו בארצן. אלו הן אותן מנהיגות שניהלו את מדינתן כאילו הן מנהלות את משפחתן. בשיתופי פעולה, באמפתיה למצב התושבים, בדאגה לכולם ללא יוצא מן הכלל. ראו לדוגמה את הצלחת ראש ממשלת ניו זילנד הגב' ג'סינדה ארדרן.
הקורונה החזירה את הנשים לבתים, זה מוביל למחשבה שהטבע מבקש מהנשים לחזור לתפקידן המסורתי, של בעלות הבית, אך באופן המותאם לתקופתנו עתירת ההשכלה והטכנולוגיה. לחזור ולנהל את הבית מתוך מגוון יכולותיהן וכישוריהן, ובעזרת אותם כישורים נשיים מיוחדים להפעיל את החוץ כאילו הוא הבית. לפעול מתוך הבית כלפי חוץ במומחיות נשית, אימהית, ומשפחתית. להיות אישה משכילה המשכללת את התכונות והיכולות הנשיות שקיבלה מהטבע, לקחת כוחות מהגבר לסובב אותו ברצון שלה בעזרת האינטואיציה הנשית המיוחדת לה, לגרום לו לעשות מה שהיא רוצה, כמו שכל אישה יודעת לגרום לגבר הפרטי שלה בחוכמתה הנשית. דווקא מתוך הקבלה הזו של נשים המעריכות את תכונותיהן הנשיות, נשים יוכלו לממש את יכולותיהן לא רק לטובת הדור החדש שהן מגדלות בביתן אלא לטובת הדור החדש של האנושות.