דיכאון בקרב ילדים ונוער – איך מגיבים ואיך מטפלים

הדימוי של ילדים ובני נוער הוא של חיות ואופטימיזם, מלווים בפרצי אנרגיה וצחוקים, לכן לא קל לקבל את
העובדה שגם אצלם מוצאים מצבים של דיכאון אמיתי. קבלת המצב הזה קשה במיוחד להורים שמרגישים כישלון
בגידול הילד בצד הדחקה שעשויה להחמיר את המצב. יש דיון האם הגידול במקרי הדיכאון בקרב ילדים ונוער הוא
פשוט תוצאה של הרחבת האיבחון ושיפור המודעות או שהגידול נובע משינוי הסביבה שבה ילדים גדלים היום,
אבל קיימת הסכמה שאחוז הדיכאון בקרב ילדים הוא כ 3% ואצל בני נוער כ 8%. תהיה הסיבה אשר תהיה, על
הורים להיות היום קשובים לילדים שלהם גם בהיבט של זיהוי דיכאון, במיוחד אצל בני נוער.

אבל לפני כל דבר, מה זה בכלל דיכאון? כל אדם חווה עליות וירידות במשך הזמן והשימוש בצמד המילים "אני
בדיכאון" הוא הרבה פעמים רק ביטוי למצב מאד זמני וחולף של עייפות, שיעמום או כל מצב נורמלי אחר.
בוויקיפדיה מוגדר דיכאון כך "הוא הפרעה נפשית, המאופיינת בדפוס נרחב ומתמשך (בדרך כלל שבועות
וחודשים) של מצב רוח ירוד, שאליו מתלווים הערכה עצמית נמוכה ואובדן עניין והנאה מפעילויות מהנות, חרדה,
הפרעות שינה ותיאבון, חוסר מרץ, מחשבות פסימיות בדרגות שונות – עד כדי מחשבות של חוסר טעם לחיים
ואובדניות, ירידה בריכוז ובזיכרון, ופגיעה משמעותית בתפקוד.". בלי להכנס לפרטים של שאלוני האבחון, כלל
האצבע הוא התארכות התופעה מעבר למספר ימים שאז מומלץ לפנות לעזרה מקצועית.

שלב הזיהוי יכול להיות קשה בימינו כאשר מקובל שבני נוער, וגם ילדים, נמצאים בסביבה שבה המבוגרים
האחראים לא נוכחים. כל סוגי המדיה הדיגיטלית שזמינה היום בכל נייד העלו את הסבירות שבני נוער לא יהיו
תחת השגחה של מבוגר שיזהה את הסימנים של הדיכאון. מומחים ממליצים לא לנסות להיכנס לתוך העולמות
הדיגיטליים של בני הנוער אלא לוודא שיש אינטראקציה יומית, רצוי עם כל המשפחה, כמו ארוחת ערב משותפת.
פעילות כזו היא סביבה מאד נוחה לסוגי אינטראקציה שונים עם בני המשפחה והם מקום מאד מתאים לזיהוי דפוס
של התנהגות דיכאונית בתחילת ההתהוות שלו.