"לאן, נושבת נושבת הרוח", מי לא מכיר את השיר. ובאמת לאן? לאן שנחליט – כשמדובר בדעת קהל. מזג האוויר אולי גם קשור לכאן, רק לא ממש בקשר לא ישיר. אז, איך אנחנו יוצרים את "כוון הרוח" בדעת הקהל, והאם תמיד זה אותו כוון?
ניקח למשל את מה שמסתובב ברשת לגבי ההתנהלות בעת נגיף הקורונה שפקד אותנו באופן בלתי צפוי ובלתי רצוי. אם לא היה לנו די בפילוג שהיה מסביב למהומת הבחירות, הרי שקיבלנו עוד "סיבה למסיבה" , למסיבת הפילוג הלא נגמרת. למזלנו, הפעם הוא אינו מערב עדות, מעמד כלכלי והכנסות, אלא חוצה את כולם.
עלינו מדרגה? מבחינה מסוימת, כן. כבר לא תולים את ההבדלים בהשתייכות קבוצתית חיצונית, אלא בדעות אישיות – להישמר או לא להישמר, מהנגיף. ממה הן נובעות, הדעות השונות? על מהן מתבססות? ואולי בתוך כל אחת מהקבוצות של בעלי הדעות המנוגדות יש תת קבוצות?
חובשי המסכות יכלו אולי להיכלל בקבוצה אחת, המקפידים על "ונשמרתם לנפשותיכם". אמה מה, משיחות איתם, מגיעים בקלות להבנה שהסיבה לעטיית המסכה מחלקת אותם לשניים – לאלה שחובשים אותה כי מפחדים להידבק, ולאלה שמקפידים עליה – כדי לא להדביק אחרים. זאת אומרת, מה שמבדיל בין שתי הקבוצות זאת הכוונה בגללה הם עוטים מסכה – לטובת האחר, או לטובתם עצמם.
לכאורה, שני סוגי האנשים נראים דומים ביניהם, שניהם עם מסכות על הפנים. הכוונה שעומדת מאחורי פעולת חבישת המסכה היא המבדילה ביניהם. מעניין לדעת, עד כמה הכוונה שאנו מכניסים לפעולה משפיעה על התוצאה?
דוגמה מנצחת לכך אפשר לראות בכוונה שעומדת מאחורי הפעולה – של אדם שמחזיק סכין והולך לחתוך את זולתו בעזרתה. אם כוונתו להזיק לזולתו, מעשהו עלול להסתיים ברצח. אם כוונתו להיטיב עמו, יש להניח שהפעולה היא לצורך שיפור בריאות הזולת בעזרת ניתוח. אין ספק שהכוונות השונות שעמדו מאחורי החיתוך בסכין הביאה לתוצאות הפוכות.
האם גם הכוונות השונות בעטיית המסכה יביאו לתוצאות שונות? האם כוונה לטובת שמירת בריאותו של הזולת תשמור אותנו מפני הווירוס? חומר למחשבה, אולי עלינו כאן על סטרט-אפ.