לפני שנפנה לשנאה בעולם, למה שלא נתבונן קצת בעצמנו? כן כן, לתוך המקום הכי הכי רגיש של כל אחד מאיתנו. מקום שלא תמיד קל לנו להתמודד איתו, לא קל בכלל! אני הרי הדבר הכי טהור שיש. תמיד חושב טוב, רוצה בטוב, משתדל להיות הגון, תורם את חלקי לחברה, עוזר עד כמה שניתן לשכן, לדודה, לאיזה חבר שזקוק לי. אני יודע מה זה לאהוב!
לשנוא? חס וחלילה. אני אדם שאוהב אדם, כך גידלו אותי וכך אני מגדל את ילדיי. האמנם? יפה נפש האדם. יודעת לכסות באלגנטיות רבה את מה שבאמת מתחולל עמוק בפנים. בואו לרגע נתבונן קצת בעצמנו…
שאלות רבות צצות במוחי בנוגע לשנאה. גם אני נופלת באותו הפח, אבל כל אחד מאיתנו חווה שנאה כלפי האחר, ואף שנאה עזה. עצוב להודות, אבל אנחנו, אם נרצה בכך או לא, חיים בתקופה בה השנאה השתלטה על חיינו. זוגות מתפרקים מתוך שנאה קשה, מספר הגירושין הולך וגובר וילדים רבים מוצאים עצמם חיים בין שני בתים, אלימות ברשת ובחוץ, דור שלם שגדל בתוך ענן של שנאה כבדה.
עצוב ומפחיד. משתדלים מהר מאוד לפצות את עצמנו. נתחתן בשנית, נקנה לעצמנו משהו שווה במיוחד, נטוס לחו"ל לאיזה טיול מפנק במיוחד, אבל כנראה שזה עניין של זמן עד שהגלגל יסתובב שוב לאותה נקודה שההתלהבות תיעלם, האהבה הבוערת תדעך לה וכנראה שהשנאה תצוץ לה שוב במלוא תפארתה.
הטבע שלנו הוא אגואיסטי ובכל דור הטבע שלנו הולך ומתגבר. אנשים נהיים פחות סובלניים ויותר סובלים. כלום לא נעשה. הטבע העניק לנו שני צדדים למטבע אחד. שנאה ואהבה. שתי תכונות מנוגדות אך נובעות ממקור אחד. אם נדע לעבוד עם שתי התכונות הללו בצורה מאוזנת ולהבין שאחד מוביל לשני ושלא צריך להתרגש מהשנאה שמתגלה וכנראה שגם לא מהאהבה. עלינו לגלות את שביל הזהב באמצע. להתהלך בין שני עוצמות הרגש האלו. כשנצליח להגיע לנקודת האיזון, נצליח לחיות בשלום אמיתי, בתוכנו, עם שכנינו ועם כל העולם כולו!